פוסט טראומה אינה תמיד נראית לעין.
רבים מהמתמודדים עם PTSD נראים כלפי חוץ כאנשים בריאים לחלוטין. הם הולכים, עובדים ולעיתים אף מנהלים שגרת חיים, אך מאחורי החזות הזו מסתתרת לעיתים התמודדות יומיומית עם חרדה קשה, התקפי פאניקה, דיסוציאציה, הימנעות ממקומות הומי אדם, דריכות מתמדת ופגיעה משמעותית בתפקוד.
כאשר הם שוקלים להגיש בקשה לתג נכה, הם שומעים לא פעם את המשפט:
"אבל אתה הרי הולך רגיל."
זו אחת הטעויות הנפוצות ביותר.
תג נכה אינו מיועד רק למי שמתקשה ללכת.
מה קובע החוק?
חוק חניה לנכים מגדיר מיהו "נכה" הזכאי לתג חניה.
לשון החוק היא:
"נכה" – עיוור, אדם אשר רופא שהוסמך לאשר נכות על פי דין אישר לגביו בכתב אחת מאלה, או אדם שניתן לגביו אישור בכתב כאמור בסעיף 1א:
(1) שדרגת נכותו מגיעה ל־60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצב בריאותו;
(2) שהוא מוגבל בהליכה וזקוק לכיסא גלגלים לצורך ניידותו;
(3) שהוא נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות.
כלומר, החוק קובע שלוש חלופות מרכזיות לקבלת תג נכה:
- דרגת נכות של 60% לפחות, כאשר תנועה בדרכים ללא רכב עלולה לערער את מצבו הבריאותי.
- מוגבלות בהליכה וצורך בכיסא גלגלים.
- צורך ברכב כאמצעי תנועה בשל נכות ברגליים.
כאשר מדובר בנפגעי פוסט טראומה, בדרך כלל אין מדובר במוגבלות בהליכה או בנכות ברגליים.
לכן, אם קיימת זכאות, היא נבחנת בדרך כלל במסגרת החלופה הראשונה.
אבל החוק לבדו אינו מספיק
כאן בדיוק טמונה אחת הטעויות הגדולות ביותר.
רבים קוראים את הוראות החוק ומשוכנעים שהם מבינים כיצד נקבעת הזכאות.
בפועל, המציאות מורכבת הרבה יותר.
לצד הוראות החוק, משרד התחבורה פועל גם בהתאם להנחיות מקצועיות, נהלים ואמות מידה פנימיות, המשפיעים בפועל על אופן בחינת הבקשות ועל ההחלטות המתקבלות.
כלומר, לא די להראות שקיימת אבחנה של PTSD או אפילו נכות רפואית.
יש להבין כיצד משרד התחבורה מפרש את הוראות החוק, אילו מסמכים נדרשים, כיצד נבחנת התשתית הרפואית והתפקודית, ומהם השיקולים שעל פיהם מתקבלת ההחלטה.
זו בדיוק הסיבה שלא מעט בקשות נדחות, למרות שהמבקש משוכנע כי הוא עומד בתנאי החוק.
לא תמיד מדובר בהיעדר זכאות.
לעיתים הבעיה היא שהתיק לא נבנה נכון, לא הוצגו המסמכים המתאימים, או שלא הוסבר הקשר בין מצבו של המבקש לבין דרישות החוק וההנחיות.
לכן, היכרות עם לשון החוק בלבד אינה מספיקה.
נדרש להבין גם את ההנחיות העדכניות, את אופן יישומן בפועל ואת הדרך המשפטית הנכונה לבנות תיק העומד בדרישות משרד התחבורה.
פוסט טראומה אינה מעניקה תג נכה באופן אוטומטי
גם אם אדם מוכר כנכה על ידי משרד הביטחון או המוסד לביטוח לאומי, אין משמעות הדבר שהוא זכאי אוטומטית לתג חניה לנכה.
כל בקשה נבחנת באופן פרטני.
לא כל אדם המתמודד עם PTSD נמצא באותו מצב.
יש מי שמתפקד כמעט ללא מגבלות.
יש מי שסובל מהתקפי חרדה קשים.
יש מי שחווה דיסוציאציה.
יש מי שמתקשה לצאת מהבית.
יש מי שנמנע ממקומות הומי אדם.
ויש מי שכל יציאה מהבית מלווה במצוקה נפשית משמעותית.
לכן, כל תיק חייב להיבחן על פי נסיבותיו.
מקרה שטופל במשרדנו
באחד התיקים שטיפלנו בהם ליווינו צעיר המתמודד עם פוסט טראומה, אשר סבל בין היתר מהתקפי חרדה, דיסוציאציה, הסתגרות חברתית ופגיעה משמעותית בתפקוד.
במסגרת הטיפול בחנו לעומק את מלוא החומר הרפואי, הנחינו לגבי השלמת מסמכים רפואיים רלוונטיים ובנינו את התיק בהתאם לדרישות החוק ולהנחיות משרד התחבורה.
מטעמי חיסיון ושמירה על פרטיות לקוחותינו, איננו מפרטים פרטים מזהים .
המקרה ממחיש עד כמה חשוב להבין שלא די באבחנה רפואית.
יש לדעת כיצד להציג את התמונה המלאה באופן שיענה על דרישות הדין.
מדוע לא כדאי להגיש את הבקשה לבד?
אחת הטעויות שאנו פוגשים שוב ושוב היא הגשת בקשה הכוללת עשרות מסמכים רפואיים, מתוך מחשבה שככל שמצרפים יותר מסמכים – כך גדלים הסיכויים לקבל את התג.
בפועל, זו אינה השאלה.
השאלה היא האם המסמכים מוכיחים את מה שנדרש להוכיח בהתאם לחוק ולהנחיות.
לעיתים חסר דווקא המסמך החשוב ביותר.
לעיתים המסמכים אינם מתייחסים כלל לסוגיות שמשרד התחבורה בוחן.
ולעיתים מוגשת בקשה שאינה מציגה באופן נכון את הקשר בין מצבו של המבקש לבין דרישות החוק.
כאשר מתקבלת דחייה, הדרך הופכת מורכבת יותר.
לכן, לדעתנו, נכון לבנות את התיק בצורה מקצועית כבר מהשלב הראשון.
אנחנו לא רק מגישים טפסים
כאשר אנו מלווים בקשה לתג נכה, העבודה אינה מתחילה במילוי הטופס.
ראשית אנו לומדים את התיק.
קוראים את כל החומר הרפואי.
בוחנים האם קיימת תשתית מספקת.
מאתרים חוסרים.
ובמידת הצורך מנחים את הלקוח אילו מסמכים נכון להשלים.
רק לאחר מכן אנו בונים את התיק כך שיעמוד בדרישות החוק, ההנחיות ואופן הבחינה של משרד התחבורה.
המטרה אינה להגיש עוד בקשה.
המטרה היא להגיש את הבקשה הנכונה.
מהו הערך המוסף שלנו?
מעבר לניסיון המקצועי, כל אחד מאיתנו מביא עמו גם ניסיון אישי.
אני, עורך הדין צבי שטיינברג, גדלתי בבית שבו אבי היה בעל תג נכה במשך כל חייו .
ראיתי מקרוב כיצד מגבלה רפואית משנה את חיי המשפחה וכמה משמעותי כל סיוע שמאפשר עצמאות, ניידות ואיכות חיים.
שותפי, ד"ר ברק פרידמן, מתמודד בעצמו עם נכות. ההתמודדות האישית שלו מעניקה לכל תיק הבנה עמוקה, רגישות ומחויבות אמיתית ללקוחותינו.
לכן, עבור שנינו, הטיפול בבקשות לתג נכה אינו רק תחום עיסוק משפטי.
זו שליחות.
אנחנו יודעים שתג נכה אינו רק היתר חניה. עבור אנשים רבים הוא מאפשר להגיע לטיפולים רפואיים, לעבוד, לנהל חיי משפחה, לשמור על עצמאות ולחיות בכבוד.
אנו משלבים ניסיון משפטי, היכרות מעמיקה עם החוק, ההנחיות העדכניות של משרד התחבורה, עבודה יסודית מול הגורמים הרפואיים וחשיבה אסטרטגית בכל תיק.
אנו בונים כל תיק בקפדנות, מציגים את התמונה המלאה, מלווים את לקוחותינו לאורך כל ההליך, ונאבקים על זכויותיהם כאשר הדבר נדרש.
כאשר משרד התחבורה מחמיר את הקריטריונים לקבלת תג נכה, לא מספיק להגיש בקשה.
צריך לדעת לבנות תיק נכון, להבין לעומק את הוראות החוק וההנחיות, להציג את העובדות בצורה משכנעת ולפעול מתוך ראייה משפטית רחבה.
זה בדיוק מה שאנחנו עושים מדי יום במשרד פרידמן את שטיינברג.
זקוקים לייעוץ?
אם אתם או בן משפחה מתמודדים עם פוסט טראומה ושוקלים להגיש בקשה לתג נכה, או אם כבר קיבלתם דחייה ממשרד התחבורה, אתם מוזמנים לפנות אלינו.
נבחן את המקרה, את המסמכים ואת הדרך הנכונה לפעול.
לעיתים ההבדל בין בקשה שנדחית לבין בקשה שנבנתה נכון מתחיל עוד הרבה לפני מילוי הטופס הראשון.
