הורים לילדים על הרצף האוטיסטי מתמודדים מדי יום עם אתגרים שלא תמיד נראים לעין. עבור חלק מהילדים, יציאה מהבית, מעבר ממקום החניה אל היעד או שהייה במרחב ציבורי עלולים להפוך למשימה מורכבת ולעיתים אף מסוכנת.
ילד על הרצף עשוי לברוח לפתע, להתפרץ לכביש, להתקשות להבין סכנות, לחוות הצפה חושית או להיכנס למצוקה משמעותית.
במצבים כאלה, האפשרות להחנות את הרכב בסמוך ליעד עשויה להיות בעלת חשיבות עצומה עבור הילד ועבור משפחתו.
אלא שכאן הורים רבים עושים טעות: הם מניחים שעצם האבחנה של אוטיזם וההכרה בביטוח הלאומי מספיקות כדי לקבל תו נכה , ומגישים את הבקשה בעצמם.
לא פעם, רק לאחר שהבקשה נדחית הם מבינים שהאבחנה לבדה אינה מספיקה.
מה קובע החוק?
הזכאות לתו נכה אינה נקבעת רק לפי האבחנה הרפואית. חוק חניה לנכים מגדיר מיהו "נכה" לעניין החוק.
לשון החוק היא:
"נכה" – עיוור, אדם אשר רופא שהוסמך לאשר נכות על פי דין אישר לגביו בכתב אחת מאלה, או אדם שניתן לגביו אישור בכתב כאמור בסעיף 1א:
(1) שדרגת נכותו מגיעה ל-60% לפחות ותנועתו בדרכים בלי רכב עלולה לערער את מצב בריאותו;
(2) שהוא מוגבל בהליכה וזקוק לכסא גלגלים לצורך ניידותו;
(3) שהוא נכה הזקוק לרכב כאמצעי תנועה בגלל רגליו הנכות;
כלומר, החוק מציב שלוש חלופות:
- דרגת נכות של 60% לפחות ותנועה בדרכים ללא רכב העלולה לערער את מצב הבריאות.
- מוגבלות בהליכה וצורך בכיסא גלגלים לצורך ניידות.
- צורך ברכב כאמצעי תנועה בשל נכות ברגליים.
וכאן בדיוק מתחילה המורכבות כאשר מדובר בילדים על הרצף האוטיסטי.
הילד הולך ואפילו רץ – אז מדוע הוא זקוק לתו נכה?
ילדים רבים על הרצף אינם מוגבלים פיזית בהליכה. הם אינם זקוקים לכיסא גלגלים ואין להם נכות ברגליים.
לעיתים ההפך הוא הנכון: הילד מסוגל לרוץ – ודווקא היכולת שלו לברוח לפתע מההורה עלולה ליצור סיכון משמעותי.
הקושי עשוי להתבטא בבריחה פתאומית, התפרצות לכביש או לחניון, חוסר מודעות לסכנות, תגובות בלתי צפויות, קושי במעברים, מצבי הצפה וצורך בהשגחה צמודה.
לכן, בקשה לתו נכה עבור ילד על הרצף אינה בהכרח בקשה פשוטה.
צריך לדעת כיצד מצבו הספציפי של הילד משתלב בדרישות החוק וכיצד להציג בפני משרד התחבורה את התמונה הרפואית והתפקודית הרלוונטית.
.
מדוע לא כדאי למהר ולהגיש את הבקשה לבד?
כאשר הורה מגיש בקשה באופן עצמאי, הוא עשוי לצרף מסמכים רפואיים רבים ולהיות משוכנע שהם מוכיחים באופן ברור שהילד זקוק לתו.
אלא שהשאלה אינה כמה מסמכים הוגשו.
השאלה היא האם המסמכים והבקשה שהוגשו מוכיחים את מה שנדרש להוכיח בהתאם לדין.
מסמך רפואי יכול להיות מצוין מבחינה רפואית, אך לא בהכרח לתת מענה לשאלות הרלוונטיות לצורך קבלת תו נכה.
לעיתים דווקא הפרטים החשובים ביותר אינם מקבלים ביטוי במסמכים. במקרים אחרים מוגשת בקשה כללית שאינה מציגה בצורה מספקת את הקשר בין מצבו של הילד לבין הצורך ברכב ובחניה בסמוך ליעד.
כאשר הבקשה נדחית, המשפחה כבר נדרשת להתמודד עם החלטה שלילית ולבחון כיצד לפעול מכאן.
לכן, לדעתנו, הזמן הנכון לבנות את התיק הוא לפני הגשת הבקשה הראשונה – ולא רק לאחר שמתקבלת דחייה.
אנחנו לא רק מגישים טופס
הטיפול שלנו בבקשה לתו נכה מתחיל הרבה לפני הלחיצה על כפתור "שלח".
אנו בוחנים את המקרה באופן פרטני, לומדים את מצבו של הילד, עוברים על החומר הקיים ובודקים כיצד ניתן להציג את התמונה המלאה בהתאם לדרישות הדין.
במידת הצורך, אנו מנחים את המשפחה לגבי השלמת התשתית הרפואית והתפקודית הנדרשת ופועלים לבניית תיק מסודר ומבוסס.
המטרה אינה להגיש כמה שיותר מסמכים.
המטרה היא להגיש את התיק הנכון.
הבקשה כבר נדחתה? אל תמהרו להגיש שוב את אותם המסמכים
אחת הטעויות שאנחנו נתקלים בהן היא הגשה חוזרת של אותה בקשה, עם אותם מסמכים או עם תוספת שולית של מסמך נוסף.
אם בקשה נדחתה, צריך קודם להבין מדוע.
יש לבחון מה הוגש, מה נטען, מה קבע משרד התחבורה ומה היה חסר בתשתית שהוצגה.
רק לאחר בחינה מקצועית של התיק ניתן להחליט כיצד נכון להתקדם ומהי הדרך המתאימה להתמודד עם ההחלטה.
דחייה אינה בהכרח סוף הדרך – אבל היא בהחלט סיבה לעצור ולא לפעול שוב באופן אוטומטי.
כל ילד הוא עולם ומלואו – וכל תיק צריך להיבנות אחרת
אין שני ילדים על הרצף שמתמודדים עם אותם קשיים.
ילד אחד עלול לסבול מנטייה משמעותית לבריחה. ילד אחר מתקשה מאוד במעברים. אצל ילד נוסף קיימת חוסר מודעות לסכנות, ואצל אחר השילוב בין מספר קשיים הופך את ההתניידות במרחב הציבורי למורכבת במיוחד.
לכן, גם הבקשה לתו נכה אינה יכולה להיות בקשה גנרית.
אנחנו לא מאמינים בשיטת "ממלאים טופס, מצרפים אבחון ומקווים לטוב".
כאשר מדובר בזכות שיכולה להשפיע באופן משמעותי על חיי הילד והמשפחה, נכון לבחון את המקרה לעומק ולבנות את התיק בצורה מקצועית כבר מההתחלה.
מהו הערך המוסף שלנו?
מעבר לניסיון המקצועי, כל אחד מאיתנו מביא עמו גם ניסיון אישי.
אני, עורך הדין צבי שטיינברג, גדלתי בבית שבו אבי היה בעל תו נכה במשך שנים. ראיתי מקרוב כיצד מגבלה רפואית משנה את חיי המשפחה וכמה משמעותי כל סיוע שמאפשר עצמאות, ניידות ואיכות חיים.
שותפי, ד"ר ברק פרידמן, מתמודד בעצמו עם נכות. ההתמודדות האישית שלו מעניקה לכל תיק הבנה עמוקה, רגישות ומחויבות אמיתית ללקוחותינו.
לכן, עבור שנינו, הטיפול בבקשות לתו נכה אינו רק תחום עיסוק משפטי.
זו שליחות.
אנחנו יודעים שתו נכה אינו רק היתר חניה. עבור אנשים רבים הוא מאפשר לצאת מהבית, להגיע לטיפולים רפואיים, לעבוד, לנהל חיי משפחה, לשמור על עצמאות ולחיות בכבוד.
אנו משלבים ניסיון משפטי, היכרות מעמיקה עם ההנחיות העדכניות, עבודה יסודית מול הגורמים הרפואיים וחשיבה אסטרטגית בכל תיק. אנו בונים כל תיק בקפדנות, מציגים את התמונה המלאה, מלווים את לקוחותינו מהגשת הבקשה ועד לסיום ההליך, ונלחמים על זכויותיהם בכל ערכאה כאשר הדבר נדרש.
כאשר משרד התחבורה מחמיר את הקריטריונים לקבלת תו נכה, לא מספיק להגיש בקשה. צריך לדעת לבנות תיק נכון, להציג את העובדות בצורה משכנעת ולהיאבק על הזכויות.
זה בדיוק מה שאנחנו עושים מדי יום במשרד פרידמן את שטיינברג.
עומדים להגיש בקשה לתו נכה עבור ילד על הרצף? כדאי לעשות את זה נכון מההתחלה
אם אתם הורים לילד על הרצף ושוקלים להגיש בקשה לתו נכה – או אם כבר הגשתם בקשה וקיבלתם דחייה – אתם מוזמנים לפנות אלינו.
נבחן את המקרה, את המסמכים ואת הדרך שבה נכון לפעול, ונלווה אתכם בהליך מול משרד התחבורה.
לפעמים ההבדל בין בקשה שנדחית לבין תיק שמציג נכון את הצורך האמיתי של הילד מתחיל בדרך שבה בונים אותו.
לינקים שימושיים:
